האירוע הדרמטי והגלובלי שהביא עלינו נגיף קורונה הציב את תחום המגורים "המוסדיים" של בני הגיל השלישי על "המוקד" והוא מחייב התייחסות. ככה פתאום מבלי שיכולנו לצפות, התווסף להחלטה החשובה בדבר מעבר לדיור מוגן, רכיב של סיכון. ולא רק סיכון בריאותי הנוגע להידבקות בנגיף אלא גם סיכון הכרוף בבידוד חברתי ומשפחתי. במאמר שלהלן אפזר תחילה את הערפל סביב הנתונים והמתרחש בתוך בתי הדיור המוגן בתקופה זו, וכן אביא המלצות משפטיות ומעשיות למי שמעוניין לעבור לדיור מוגן.
לאחרונה נערך סקר בדבר תחושת המוגנות והבטחון של דיירים בדיור מוגן לעומת אלו המתגוררים בבתיהם. בטרם אתייחס לנתוני הסקר, יש לציין כי מספר רשתות של בתי דיור מוגן בדלו עצמן מיתר בתי הדיור המוגן וכינו את עצמן "דיור מוגן זהב". רשתות אלו כוללות את אחוזות רובינשטיין, בית בכפר, מגדלי הים התיכון, בית בלב ופרוטיאה. בשלבים הראשונים של המשבר, רשתות אלו הנהיגו מדיניות ייחודית (באופן וולנטרי) כדי להגן על הדיירים שלהם מפני נגיף קורונה. בין המגבלות,שנקטו הרשתות הנ"ל: סגירת המתחם לנכנסים ויוצאים ויציאת דיירים רק במקרים מיוחדים כמו, טיפול רפואי. הדיירים שיצאו נכנסו לבידוד עם חזרתם, צוותים ישנו בפרויקטים ועוד הוחלו הגבלות על יציאת מטפלים. ישנן רשתות שהחמירו עוד יותר ודייריהן לא יצאו מהדירות למספר שבועות. במקביל למגבלות הללו, דאגו הצוותים בבתי הדיור המוגן לערוך את הקניות עבור הדיירים, להפעיל אותם בתוך הדירות או במסדרונות וכן נרכש ציוד מיגון וציוד לשעת חירום. התוצאה של מדיניות זו היתה אפס הדבקות בתקופת השיא וישנן רשתות שעד היום נהנות ממיגור מוחלט של הנגיף בקרב דייריהם. הרשתות הנ"ל הבינו שתדמית בתי הדיור המוגן בתקשורת נחלשת וכי אין הלימה בין הנתונים אצלן בפועל (היינו, העדר הדבקות) לבין הרושם שנוצר כאילו כל המוסדות לגיל השלישי סובלים מתחלואה גבוהה או לכל הפחות מסיכון גבוהה לחיי הדיירים.
חזרה לסקר – תוצאות הסקר הראו כי דיירי הדיור המוגן (זהב) הביעו שביעות רצון גבוהה והרגישו שדואגים להם ושהם מקבלים טיפול טוב יותר בעשרות אחוזים יותר מבני הגיל השלישי החיים בקהילה. עוד דיווחו הדיירים בבתי הדיור המוגן (זהב) כי הרגישו שבית הדיור המוגן הוא מקום בטוח המגן עליהם מפני הנגיף.
"בסקר" שאני בצעתי עם לקוחותיי המתגוררים בבתי הדיור המוגן שמעתי תגובות דומות מאוד לתוצאות הסקר שבוצע על ידי קבוצת הזהב של בתי הדיור המוגן. יחד עם זאת, שמעתי לא מעט מלקוחותיי, המתגוררים בבתיהם, אנחת רווחה על כך שהם מתגוררים בבתיהם ולא בדיור מוגן, בעיקר מפאת המגבלות הקשות על התנועה והסגר במתחם או בתוך הדירות הקטנות.
מה והאם ניתן ללמוד מכך? כל אחד יכול להשליך מהנתונים הנ"ל לחייו האישיים ולהסיק מה מתאים עבורו בהתאם לנסיבות הספציפיות הרלוונטיות לחייו (עומצת תחושת הבדידות, המרחק מהילדים והנכדים, הצורך במעטפת שירותים תומכת וכו').
אני נשאלת לא מעט האם זה הזמן הנכון לחתום על חוזה דיור מוגן, הן מבחינה אישית (בהתייחס לטיעונים שהובאו לעיל) והן מבחינה מסחרית. כאן יש לבחון שני עניינים: תחילה, יש להבין מה קורה בענף הדיור המוגן. למשל, האם ההיצע יעלה על הביקושים בתקופה הקרובה? אחת הטענות כנגד קונספט המגורים בדיור מוגן היא העלות הגבוהה.ככל שניווכח כי אכן ההיצע בדיור מוגן יעלה על הביקושים, אזי יתכן שנוצרה הזדמנות לשפר תנאים מסחריים בחוזה.
אם החלטתם לחתום על חוזה דיור מוגן להלן מספר עצות לעיצוב החוזה לתנאים המשתנים בתקופה הדינמית והמתאגרת בה אנו חיים. שימו לב שאלו רק מקצת האפשרויות ויש לבחון כל מקרה לגופו ובהתאם לגבש תנאים כדי למזער הפסדים כתוצאה ממגבלות שיביא עמו נגיף קורונה.
כאמור, אלו רק דוגמאות להוראות עקרוניות והן טעונות בחינה של כל מקרה לגופו.